ההערכה לפני מלחמת יום הכיפורים אין ספק שמחלקת המחקר ואגף המודיעין טעו בהערכת החלטתו של הנשיא סאדאת לפתוח במלחמת יום הכיפורים. הם לא מילאו את ייעודם ולא סיפקו להנהגת המדינה התרעה ברורה על מלחמה מתקרבת. כאשר התחלתי בכתיבת הספר הטלתי ספק רב באפשרות להגיע להערכה אחרת בשנת 1973 בדבר החלטתו הצפויה של הנשיא סאדאת. ואולם היום, כתוצאה מבחינה לאחור של הידיעות, של תמונת המודיעין ושל ההערכה המתמשכת, שלא בלחץ הזמן שלפני המלחמה, ברור לי שב-5 באוקטובר 1973 היה צריך להגיע להערכה שמדובר במלחמה. על כן כשלנו, כלומר טעינו טעות חמורה. זו כללה ארבע טעויות עיקריות של המודיעין – מהן שתיים בתחום המדיני ושתיים בתחום הצבאי. גדולה, מערכה גדולה, מוכרחים להכין מאות דברים וזה ידלוף להם ואנו נדע על כך. אם הם הולכים על פעולה קרקעית בלבד, ומוגבלת, שאפשר לעשות זאת עם גדוד טנקים אחד ושני גדודי ארטילריה, אנו עלולים לא לדעת על כך. יכול לקרות שעכשיו פותחים באש ולא הייתה שום התרעה. גדוד אחד פותח באש ואחד נוסע ופעולה מוגבלת כזו - לא נדע עליה מראש, אבל אם תהיה כזו - סיכויי הבלימה שלנו גדולים יותר. דבר כזה אנו יכולים לעצור ולא תהיה להם אפשרות לכבוש יישוב, לפי הערכתי. ריכוז גדול יותר, מתקפה דיביזיונית לפחות, שתלך על איזה יישוב, אני מעריך שיש לנו סיכויים טובים לדעת על כך מראש. אינני יכול להוכיח זאת. טכנית - הם יכולים לתקוף. אין דבר רציני ברמת הגולן, ואז אנו עומדים בפני השאלה - מה הקונצפציה של היערכותנו. היא יכולה להישען על השיטה הנוכחית - מתוגברת במקצת. יש לנו בין 60 ל-70, והיום ישנם למעלה מ-100 טנקים. עד עתה החזיקו זאת ארבע סוללות ארטילריה והיום יש לנו שם שמונה. על כן, הקונצפציה שלנו יכולה להיות, שאנו מחזיקים את המערך הזה קצת מתוגבר, כפי שזה עתה, או שעוברים לשיטה שונה, של החזקה מרבית של כוח כדי למנוע הצלחות חלקיות, גם אם הם ינסו לעשות זאת.