ההחלטה לפתוח במלחמה מתקבלת על ידי מנהיג אחד או על ידי קבוצת אישים, לאחר שורה של הערכות מצב וסִדרה של דיונים. הערכה המיועדת לבחון את השיקולים לפתיחת מלחמה, חייבת לנתח גורמים משפיעים רבים (מדיניים חיצוניים ופנימיים, צבאיים, כלכליים ועוד), ובסופו של דבר להעריך אם הנתונים והתנאים מתאימים לפתיחה במלחמה, ומה נדרש לעשות כדי לשפרם . הערכת המודיעין לפני מלחמת יום הכיפורים הייתה אמורה לבחון ולהציג את האפשרות והסבירות שהאויב יפתח במלחמה ואת דרכי הפעולה האפשריות שלו. לא היה מתפקידו של אמ"ן לעשות הערכת מצב דו צדדית ולהשוות את יחסי הכוחות ואת כושר הלחימה של צה"ל ושל האויב, ולהסיק מסקנות לגבי תוצאות של מלחמה או קרב בין ישראל למדינת אויב. האחריות לכך הייתה של סגן הרמטכ"ל או של הרמטכ"ל. המודיעין לא התבקש לחזות תוצאות אפשריות של קרב או של מלחמה בין אויב לבין כוחותינו, אף כי השתדל לתת, מבחינת איסוף המידע, את הערכת הצד השני לגבי התוצאות של עימות צבאי. ברור שאחריות המודיעין הייתה להעריך אם לאויב יש אופציה התקפית או לא, אבל לבטח לא מתפקידו לשקול ולהחליט אילו צעדי נגד על ישראל ועל צה"ל לנקוט, כגון גיוס מילואים אליה הגיעו אחרי מלחמת ההתשה, שאין דבר של פעולות מוגבלות, כי ישראל לא תשחק באותם כלי משחק. על כן, את זאת צריך לקחת בחשבון באפשרות של סבירות נמוכה, אבל אני מניח גם כאן את כל הפרובלמטיקה שלהם. כמה זמן המערך הזה יהיה? - איש אינו יודע. אפשרויות הפעולה המעשיות בחורף מצומצמות יותר מאשר בקיץ. עד כאן. רא"ל ד. אלעזר: אפתח במסקנות, למרות שלא הכול יכול אני להוכיח. בשלב זה אני חושב שאיננו עומדים בפני התקפה משותפת מצרית - סורית, ואני חושב שסוריה לבדה לא עומדת לתקוף אותנו בלי שיתוף פעולה עם מצרים. יש תכנונים משותפים. הם היו כל הזמן. ואנחנו - מדי פעם בפעם ידענו גם על תאריכים. מה שידענו על תאריכים קודמים - לפעמים היה זה יותר מעשי מכפי שיודעים אנו עכשיו. זאת אומרת בתקופות בהן ידענו על תאריכים של סאדאת, אני חושב שלהם הייתה יותר תודעה או יותר רצון של תקיפה מיידית מכפי שאנחנו מבחינים היום. התקפה משותפת שלהם היא כמובן דבר אפשרי, אבל היא פונקציה של מצב מדיני וצבאי, וזה יכול לקרות ביום מהימים. איני רואה את הסכנה כקונקרטית לתקופה הקרובה. זאת אומרת - לא כפונקציה של ההערכה הנוכחית.