ההחלטה לפתוח במלחמה מתקבלת על ידי מנהיג אחד או על ידי קבוצת אישים, לאחר שורה של הערכות מצב וסִדרה של דיונים. הערכה המיועדת לבחון את השיקולים לפתיחת מלחמה, חייבת לנתח גורמים משפיעים רבים (מדיניים חיצוניים ופנימיים, צבאיים, כלכליים ועוד), ובסופו של דבר להעריך אם הנתונים והתנאים מתאימים לפתיחה במלחמה, ומה נדרש לעשות כדי לשפרם . המצרים העריכו שישראל יכולה לפעול גם נגד המצרים ולהפיל גם להם מטוסים בדרך זו. בהערכת המצב של חאפז אסד, עם רצונו לכבוש ולהגיב במכה רצינית על הפלת המטוסים ואם כי יש לו הרגשה שנושא ההגנה האווירית טוב יותר עכשיו, למרות שיפורים אלה שיש, יש לו עמוק בתודעה את העדיפות האסטרטגית הישראלית והאיום שישראל יכולה להכות מכה רצינית, כולל מכה על דמשק. על כן, לפי דעתי המאמץ מצד סוריה יהיה לכבוש את הרמה וזה צריך להיות כתוצאה מהערכה, שיש להם סיכוי לעשות זאת מול הסיכונים שישנם בסוריה, ולדעתי זה לא סביר. אם מצרים הייתה מוכנה ללכת למלחמה - אני חושב שסוריה הייתה מצטרפת. אולי הייתה בוחנת איך הדברים עומדים ושואלת איך להצטרף ומצטרפת. אני חושב שהמערך הסורי נבנה בעיקר בגלל חששות שהיו להם, שחששו מתגובות שלנו ובהמשך חפאז אסד נסע לאלג'יר ולמצרים וזה נתן להם הרגשה הערכת המודיעין לפני מלחמת יום הכיפורים הייתה אמורה לבחון ולהציג את האפשרות והסבירות שהאויב יפתח במלחמה ואת דרכי הפעולה האפשריות שלו. לא היה מתפקידו של אמ"ן לעשות הערכת מצב דו צדדית ולהשוות את יחסי הכוחות ואת כושר הלחימה של צה"ל ושל האויב, ולהסיק מסקנות לגבי תוצאות של מלחמה או קרב בין ישראל למדינת אויב. האחריות לכך הייתה של סגן הרמטכ"ל או של הרמטכ"ל. המודיעין לא התבקש לחזות תוצאות אפשריות של קרב או של מלחמה בין אויב לבין כוחותינו, אף כי השתדל לתת, מבחינת איסוף המידע, את הערכת הצד השני לגבי התוצאות של עימות צבאי. ברור שאחריות המודיעין הייתה להעריך אם לאויב יש אופציה התקפית או לא, אבל לבטח לא מתפקידו לשקול ולהחליט אילו צעדי נגד על ישראל ועל צה"ל לנקוט, כגון גיוס מילואים