מקובלים עליה. היעדר אופציות נובע בראש וראשונה מהכרת ההנהגה המצרית בחולשתה הצבאית ומהפיכחון בו היא רואה את יחסי הכוחות עם ישראל. מקורה של חולשה זו הינו – לפי תפיסת המצרים – בעיקר בנחיתותם האווירית". הערכת המודיעין השנתית עסקה בדרך כלל לא רק בהערכה לטווח המיידי, אלא גם ביכולת ההתקפית של מצרים, אם יחול שינוי שיאפשר לה לבחור באופציה צבאית. האלוף אהרון יריב אמר על הערכת המודיעין השנתית לשנת 1972: "אני יכול לקרוא לכם מה הייתה הערכת המצב של אמ"ן, לא שלי, של אותם אנשים שאחר כך ניסחו את הערכת המצב ערב מלחמת יום הכיפורים, באמצע 1972, כפי שהוצגה בפני המטה הכללי. בתמצית נאמר שם: 'המצב יכול להשתנות, ואם יקבלו את זה ויקבלו את זה [דהיינו סוגים של כלי נשק שלא סופקו לפני כן למצרים – א"ש] אז הם יוכלו לבחור באופציה צבאית, לא לפני אפריל 1973'". כוונת הדברים בהערכה השנתית לא הייתה איפוא שבתאריך זה (אפריל 1973) תהיה למצרים אופציה צבאית, אלא שהדבר עלול לקרות אם תקבל לפני כן מברית המועצות סוגי כלי נשק שלא סופקו לה עד אז. כאמור, עד לפרוץ מלחמת יום הכיפורים לא קיבלה מצרים מברית המועצות מטוסי קרב-הפצצה מדגם המקביל למטוסי הפאנטום שבידי ישראל. אשר לסורים, אני מניח שמה שמתפרסם בעיתונות הלבנונית, זה בהשפעה סורית ונאמר שיש כוננות בגלל ריכוזי כוחות וחששות מאיתנו. בהקשר לזה הייתה פנייה של הסורים שלשום, שהגיעה אל ראש מטה משקיפי או"מ באמצעות יו"ר ועדת שביתת הנשק הישראלית-סורית, והנציג הסורי אמר שיש שני גדודים ישראלים של טנקים ברמת הגולן, שהעלו הישראלים לשם, וזה יכול לגרום להחרפת המצב והיה זה מסאג', שיועד בחלקו להגיע אלינו. אין רגישות, אין פרסומים מלווים לא במצרים ולא בסוריה. על כך שישנה כוננות וזה בגללנו - זה בא לביטוי בהדלפות או דרך אחרים ולא ישירות, של מערכת ההסברה של שתי המדינות.