שתי הטעויות המדיניות היו: (א) המשך ההערכה שהנשיא סאדאת הוא איש חלש שאינו מסוגל להחליט לצאת למלחמה, על-אף שנקט בשני צעדים חריגים – סילוק קבוצת המתנגדים לו בשנת 1971 והעמדתם לדין, והחלטתו בשנת 1972 להוציא ממצרים את היחידות הסובייטיות. (ב) היעדר הערכה שהנשיא סאדאת אינו יכול לשאת עוד מצב של לא שלום ולא מלחמה, ושמצרים מוכרחה ליזום מהלך צבאי כדי להוציא את המצב מקיפאונו. אתייחס לטנקים ולארטילריה. כפי שאנו מעריכים היום - אני רוצה להמחיש למה אני מתכוון. אתייחס לרצועה שנקראת רצועת הגנה ראשונה, שם מרוכז חלק מהכוח.
יש כאן תמונה טובה, כולל מגיחות צילום; על היערכות בעומק אין תמונה מספיק טובה. במפה אתם רואים כאן את דמשק, והמרחב הירוק כאן יש בו כ-500 טנקים, ארטילריה ובעומק עוד 50 עד 70. במצב רגיל, במאי 1973 היו כאן 180 בסך הכול. ועתה ישנם שם 490 עד 500 כלים ארטילריים וזו קפיצה של פי שניים וחצי, כאשר ארטילריה במרחב התחום הירוק ישנה כיום במספר של 450.
כל זה, כאשר אותם גופים שמחזיקים כאן כרגיל, מחזיקים יותר בעומק במחנות ובסיסים וכאשר ישנה שעת חירום, הם נכנסים פנימה.
אם אני משווה זאת למערך חירום בספטמבר 1972, בכמות הטנקים זה אותו דבר ובארטילריה יש כאן תוספת של 150 תותחים וזה בא לביטוי בחלקו הגדול כתוצאה מיחידות מטכ"ליות שקודמו, שציינתי כבר, ושזה אחד החריגים במקרה הנוכחי. יש כאן נעלמים, ולא ברור אם כוחות אלה כולם תקניים. בגיחת הצילום אתמול עדיין לא רואים שם דבר ברור.
הש