. הלקח השמיני – דרושה מודעות לכך שמי שרוצה לפתוח מלחמה בהפתעה, יכול לעשות זאת לא רק בנסיבות של משבר, אלא במצב השגור והנפוץ יותר שאין בו אלימות או מתיחות. לפיכך, במקרים כאלה יש להתייחס ביתר חומרה לסימנים חריגים בצבאות האויב . הלקח התשיעי –רצויים מאוד נהלים ברורים המגדירים את היחסים בין הערכת המודיעין הנעשית בידי אגף המודיעין לבין הערכת המצב של הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשלה. חשוב שנהלים אלה ייכתבו, וייאמר בהם שהאחריות להצגת האויב והאפשרויות שלו נתונה בידי המודיעין, ואילו תשובת ישראל במה שנוגע להתמודדות המבצעית עם המצב מסורה לאחריות ראש אגף המבצעים, הרמטכ"ל, שר הביטחון וראש הממשל ן . לפי המחקר, בשנת 1948 הוגדר הקצין המצרי כקצין המנהל את הקרב לפי הספר ועל פי ההתרשמות, נתוניו הבסיסיים לא השתנו 20 שנים מאוחר יותר. לגרסת המחקר, המציאות החברתית מגבילה ביותר את כושרו של הצבא המצרי ככוח לוחם, והקצין המצרי יניח על פי רוב כי לא יוכל לסמוך על קבלת סיוע מחברו, ויכלכל את מעשיו בהתאם. אחת ממסקנות הדו"ח הייתה שהקצין המצרי נעדר, במידה מדהימה, כל רגש אחריות כלפי חייליו, וכי הזלזול והבוז שלו כלפיהם הם בגדר נורמה מקובלת על כלל הקצינים. .