1ברמת הקולקטיב- הדיבוק היה יכול להופיע אך ורק בחברות מסורתיות ומלוכדות שיש להן קוסמולוגיה מגובשת, המקובלת על כל בני הקבוצה, הצורך בערוץ ממוסד לפריקת תשוקות אסורות היה חשוב במיוחד בחברות שבהן מערכת החוקים הגבילה ביעילות ביטויים ספונטאניים של משאלות יצריות. הנפגעים למרות סבלם נהנו מרווח משני לא מבוטל. במונח זה מתייחסים בפסיכיאטריה למכלול התגמולים שהיחיד מפיק מעובדת היותו חולה ומוגבל ולכן נזקק לתמיכת הסביבה. במשמעות של מאבק מתמיד בין דחפיו ההרסניים של היחיד ובין המגבלות שמטילה החברה, הדיבוק מייצג את ניצחונה של האחרונה. אולם ניצחון זה היה מוגבל לאותם יחידים שהיו מסוגלים להבנות את משאלותיהם האסורות ואת הקונפליקטים הפנימים שלהם במסגרת אידיום הדיבוק. נסכם בקביעה שהדיבוק כמו מצבי PT אחרים המהווים וואריאנטים תרבותיים של היסטריה, היה ברית מיוחדת במינה בין קבוצה סלקטיבית של סוטים ובין המסגרת החברתית. במינוח האנתר' הוא משתייך לאותה מחלקה של הפרעות נפשיות הצומחות מתוך הקונסטלציה הייחודית של גורמים סוציו תרבותיים בחברה נתונה והמכונות " תסמונת תלויות תרבות". הדיבוק מייצג תסמונת זו :א. הוא נתפס כסטייה התנהגותית בעיני בני הקבוצה שבתוכה ". רמת הקצין המצרי מעניינת וחשובה במיוחד עבודת מחקר רחבה שנעשתה על ידי מומחים אקדמאים ועניינה ניתוח פסיכולוגי, חברתי ומדיני של קצינים וחוגרים מצרים שבויים במלחמת ששת הימים . בראש צוות החוקרים עמד סא"ל (מיל.) יצחק אורון , והפרויקט נערך במחנה עתלית.ליד אורון עזרו פרופ' יהודה אמיר ופרופ' יצחק לוין (תחום אינטליגנציה ואישיות), פרופ' רבקה בר-יוסף (נושאים חברתיים) ופרופ' עוזר שילד (עמדות מדיניות). עבודת מחקר יסודית זו חיזקה את הדימוי של היתרון הקבוע הגדול של קצונת צה"ל על זו שבצבא המצרי, ולפיכך את העדיפות הגדולה של צה"ל עליו. אין למחבר ספק בכך שעבודת המחקר הפכה להיות מקובלת על המודיעין ונתקבלה כאמינה וכיציבה, גם שנים לאחר מכ הוא מופיע .