4הדיבוק כהבעה של משאלות אסורות(לא מיניות) – היו קשורים בדרך כלל לעבירות דתיות ספציפיות. נשים הרבו להיכשל באי הקפדה על מצוות השבת, חוסר זהירות בנטילת חלה, איפור מגונה, או ניבול פה בעת בישול לשבת. המיזוג של הרוחות המייצגים עבריינים מצד אחד עם קורבנות שחטיאיהם צנועים יחסית, מתבהר משתי נקודות ראות: מפרספקטיבה של פיקוח חברתי כמו "עבירה גוררת עבירה" ואם לא תמלא מצוות אז… . ופסיכודינמית העבירות הקלות יחסית של הנפגעים הן הצד הגלוי של משאלות ותשוקות אפלות, המוצאות להן פורקן מטאפורי בדיבוק המופקר או המושמד. התנהגות פרובוקטיבית בלטה במיוחד כשהובא הקורבן לבית הכנסת, שם נערכו במקרים רבים טקסי גירוש הרוחות. לנוכח תשמישי הקדושה והפעילות הדתית נתקף קורבן הדיבוק בזעם זרק את גופו באוויר, קרע חומשים ומזוזות גידף את הרב והמתפללים ולעג להם, ואף ניסה לפגוע בהם. רמת הפיקוח השנייה: סילוק הסטייה על ידי גירוש הדיבוק כדי למנוע את הסכנה שהתנהגויות אלה תיעשנה מודל לחיקוי חשוב היה להביא להפסקתן מהר ככל האפשר. וזו היה תפקידו של טקס הגירוש, המתגלה מתוך הדו"חות כפסיכוטראפיה יעילה למדי. ביהדות היה טקס ההוצאה מורכב משלבים שכל אחד מהם היה כרוך בהנחיות ברורות לפעולה. מילוי קפדני של הנחיות אלה היה אמור להוביל צעד אחר צעד לגירוש הדיבוק "מ-26 בינואר ועד 1 בפברואר 1969 התקיים במצרים תרגיל מפקדות אסטרטגי-טקטי בשתי רמות. התרגיל הקיף את המטה הכללי, מפקדות הפיקודים והארמיות, מפקדות חיל האוויר וחיל הים. נראה שמטרת התרגיל הייתה לתרגל את המפקדות השונות ולבחון את תכניותיהן המבצעיות המשולבות הבין זרועיות במשימת כיבוש סיני. בסיכום, ניתן לקבוע כי המצרים עסקו בתרגיל בכיבוש מערב סיני וביסוס קו הגנה באזור שממזרח למעברים בפרק זמן של 5-4 ימים ובעוצמה של 5 דיביזיות חי"ר, 2-1 דיביזיות ממוכנות, 2 דיביזיות משוריינות". . האופי היהודי הייחודי של ההפרעה ניכר במיוחד