ברזילאים

 

 

 

 

 

לפני שיצאתי לטיול הגדול של אחרי הצבא שאלתי את אחי הגדול איפה הכי "שווה" לבקר. אתם יודעים ההתלבטויות הרגילות. הודו או דרום אמריקה. ברזיל או נפאל. אבל אחי כמו אחי לא יודע לענות לעניין. ברזילאים. הוא דיבר איתי על ברזילאים. בטח אין לכם מושג מה כבר יש לדבר על ברזילאים כל כך הרבה. אתם צודקים. פשוט אחי, מה אני אגיד.. עזבו, סיפור ארוך.

 

אפילו יותר ארוך מזה על אותם ברזילאים. אז תשובה לא קבלתי, אבל לפחות ידעתי שאני חייב לפגוש ברזילאים. זאת אומרת, לא משנה איפה. אם בברזיל, או במסיבה בגואה על אסיד. נשלחתי נושא בשורה והייתי מוכרח לחזור בעל תשובה. אחי הגדול, כמו כל אח גדול הוא בשבילי האורים והתומים. כשהוא שמע את הביטלס גם אני שמעתי אותם. כשעבר לנירוונה, אני הייתי אחריו כמו למינג עיוור. כשכל מה שדיבר איתי עליו היה ברזילאים, הבנתי שבפניי משימה ואסור שאאכזב. אולי כל הסיפור עם ברזילאים מתחיל בחברה הברזילאית של אחי. הוא פגש אותה כבר לקראת סוף הטיול. טיול ארוך בברזיל (המון ברזילאים..), שקדמו לה ארגנטינה ובכלל כל דרום אמריקה. אפילו שראה כל כך הרבה מדינות ואנשים, כשהגיע לברזיל ופגש ברזילאים הוא התאהב.

 

לפעמים בן אדם מגיע למקום ומשהו בזרימה שלו יכול לגרום לו להרגיש כאילו שב הביתה מגלות ארוכה. ללא ספק ברזילאים היו הבית לאחי. אחי שתמיד היה בו משהו עצור כאילו השתחרר לגמרי. ברזילאים, ברזיל, בוסה נובה, סמבה, קפוארה – כל אלו היו בשביל אחי כמו קוסקוס למרוקאים, כמו ג'חנון לתימנים. בית.

 

מי היה מאמין.. ברזילאים, הם ביתו האמיתי של אחי. אבל זוהי דרכו של עולם וצריך לקבל זאת בהבנה ואהבה. עכשיו אולי תבינו אותי. ברזילאים בשבילי הם לא רק טיול. הם השביל לאחי. ברזילאים, אחיי הם. היום, כל מי שמטייל בברזיל יוכל לראות את אחי, מטייל על חופי ריו כל בוקר בזריחה. ברזילאים, כמה תיירים משוגעים ואחי. הוא ישמח לספר לכם על ברזיל ועל ברזילאים. יש לו המון סיפורים, רק כדאי שלא תגיעו מאוחר יותר. יש לו ילדים ברזילאים קטנים לשלוח לבית הספר. שמה ילמדו עם עוד ילדים ברזילאים.