כותרת סקירת מודיעין מיוחדת מן ה-22 במאי, "ערב שלב המשא ומתן המדיני", ביטאה את ההערכה שצפוי משא ומתן מדיני ולאו דווקא מהלך צבאי של נאצר. נאמר בסקירה, ש"לנאצר ברורים, בוודאי, גבולות הישגיו. על ידי פעולה אחת פזיזה עלול הוא לאבד את היוקרה והמעמד שהשיג. נראה לנו כהגיוני – ועל בסיס הידיעות שבידינו עד כה – כי במצב דברים זה יימנע נאצר מצעדים פרובוקטיביים, העשויים לגרור בעקבותיהם פעולה ישראלית. ומכאן, אין סבירות רבה בשלב המיידי לצעד מצרי של סגירת השיט במצרים". משמעות הדברים, שגם המהלכים שיזמה מצרים לא הניעו את המודיעין לשנות את "הקונצפציה". מן העדויות הקיימות ברור שהשתרשה הקונצפציה בדבר קיומו של קשר ישיר בין מעורבותה של מצרים במלחמה בתימן לבין אי-נכונותה להסתבך במלחמה עם ישראל, ומכאן להימנעותה מלנקוט צעדים העלולים לדרדר למלחמה. סקירה מפורטת זו מעלה ודאי את השאלה מדוע לא למד המודיעין מן הטעות שלו בהערכה של שנת 1967 ומדוע נשאר בשנת 1973 צמוד כל כך לקונצפציה המצרית. אדון בכך בהמשך.