בשנת 1977 החליט הנשיא סאדאת לנהל משא ומתן מדיני ישיר עם ישראל כדי לחתום עימה על הסכם שלום. הסכם הביניים שנחתם בין ישראל למצרים בשנת 1975 נקבע לשנתיים והיה ברור לכול, כי בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1977 עמד הנשיא סאדאת לפני הכרעה קשה. אמנם אצל המודיעין הישראלי לא נקלטו סימנים בשטח, כיוון שהחלטתו של הנשיא לא חייבה הפעלת מערכות שונות במצרים שיכלו אולי להצביע על תפנית. ואולם אגף המודיעין אף לא העריך תפנית זו כאפשרית, אולי משום שסאדאת לא הכין את הציבור במצרים למהלך כזה. הן שר הביטחון והן ראש אמ"ן דאז אישרו את הטעות בהערכה המודיעין דאז. אמר בעניין זה עזר וייצמן, שר הביטחון באותה תקופה: "בסתיו 1977, כבר בהיותי שר הביטחון, התגנבו ללבי חששות שמא אנו טועים בקריאת המפה הפוליטית במזרח התיכון ואיננו ערים לשינויים. פעם אחת הופתענו בשדה הקרב. חששתי שנמצא את עצמנו מופתעים גם בזירה המדינית. את התשובה סיפק אגף המודיעין של צה"ל. אנשי מודיעין, מזרחנים, ושירותי מודיעין זרים, עסקו בבירור יסודי של השאלה אם אמנם חלה תפנית יסודית במצרים. בספטמבר 1977 נחתה על שולחני התשובה המאכזבת: אין כל שינוי בהלכי הרוח הרווחים בחוגי השלטון במצרים – על כל פנים, לא עד כדי השלמה עם קיומה של ישראל. אם יש שינויים הם לכל היותר סמנטיים. חד וחלק".